חיפוש
מי יתנני במדבר מלון אורחים
למען אחי ורעי! ישנה תמיד שאלה שנשאלת על ידי אלו שמתחזקים נגד הכפירה הציונית האם צריך לצאת מהמדינה הציונית ולעבור לגור בגולה.
התשובה לשאלה זאת ישנם ב' היבטים:
* ההיבט הרוחני שהוא הראשון במעלה.
* ההיבט הגשמי לגבי סכנת פיקוח נפש (דהרי אם פיקוח דוחה שבת, מדוע שלא ידחה [ספק] מצוה של ישוב אר"י [לפי דעת כמה פוסקים, וגם שהם קודם כל תלו אותה בהיבט הרוחני].
* היבט גשמי נוסף הוא שצריכים לחיות ברווחה ע"מ שיהי' אפשר לעסוק בתורה ומצות (כי סתם בשביל מילוי תאוותו אין בזה שום תועלת והוא נוגד את ההיבט הרוחני, שהוא העיקרי מבין כל הנזכרים אחריו).
וכבר הרמב"ם דן שאלה זאת (הלכות דעות, ו', א'):
"דרך ברייתו של אדם להיות נמשך בדעותיו ובמעשיו אחר ריעיו וחביריו ונוהג כמנהג אנשי מדינתו, לפיכך צריך אדם להתחבר לצדיקים ולישב אצל החכמים תמיד כדי שילמוד ממעשיהם ויתרחק מן הרשעים ההולכים בחשך כדי שלא ילמוד ממעשיהם. הוא ששלמה אומר 'הולך את חכמים וחכם ורעה כסלים ירוע' . ואומר 'אשרי האיש וגו'.
וכן אם היה במדינה שמנהגותיה רעים ואין אנשיה הולכים בדרך ישרה ילך למקום שאנשיה צדיקים ונוהגים בדרך טובים.
ואם היו כל המדינות שהוא יודעם ושומע שמועתן נוהגים בדרך לא טובה כמו זמנינו או שאינו יכול ללכת למדינה שמנהגותיה טובים מפני הגייסות או מפני החולי ישב לבדו יחידי, כענין שנאמר 'ישב בדד וידום'.
ואם היו רעים וחטאים שאין מניחים אותו לישב במדינה אא"כ נתערב עמהן ונוהג במנהגם הרע - יצא למערות ולחוחים ולמדברות ואל ינהיג עצמו בדרך חטאים כענין שנאמר 'מי יתנני במדבר מלון אורחים'."
דהנה הרמב"ם לא מחלק בין ארץ ישראל לשאר הארצות, ובכלל שהפסוק שהסתמך עליו הוא מדברי ירמי' הנביא ע"ה, שאמר על אנשי דורו.
אבל הכיצד הרבנים מהדור שבו קם שלטון הערב-רב שמחרף ומגדף את השי"ת, הכיצד הם התמודדו עם השאלה הנ"ל, ע"פ הרמב"ם דהרי אנו כמה וכמה דורות של משפחות מאנשי הישוב הישן שהתבדלו מהכפירה הציונית והשתדלו כל אחד כפי יכולתו להאבק נגד שלטון הערב-רב.
והנה כמה עלים בעניין הנ"ל שדנו ביניהם החזון אי"ש והאדמו"ר מסאטמר זיעועכי"א ("פאר הדור" ח"ב עמ' קיא):
מספרים: פעם נפגש אתו האדמו"ר מסאטמר, רבי יואל טייטלבוים, אשר שאל:
- דברי הרמב"ם, שצריך לברוח מישוב שמנהגותיו רעים ואנשיו חטאים למערות ולמדבריות - מה יהא עליהם בימינו?
ענהו החזון-איש:
- 'הישיבות הקדושות, הן הן המערות והמדבריות של דורינו!...
הנה כן כן, יזמתו לשתול תורה במדבר הרוחני של הישוב החדש, לכך יעדה: להקים מדבריות מסוג אחר להימלט שמה, מאותה סיבה עצמה, כנראה, עשה גם את עצמו הפקר כמדבר לכל דורש ומבקש...
וכן עוד נכתב שם, ונכתב שם בהערת שולים מס' 73:
'לפי עדות רבה של זכרון מאיר, הגר"ש וואזנר, אשר נוכח באותו מעמד. אגב: כפי שנמסר ע"י אנשים מוסמכים, התמהמה אז האדמו"ר מסאטמר בבני ברק - בהשפעת שיחתו הנזכרת עם החזו"א - ולא עזב את העיר עד שרכש בה אדמות להקים עליהן את השיכון החסידי 'קרית יואל' עם ישיבה גדולה אחת משכיות החמדה בבני-ברק.
במיוחד המריץ החזו"א את הרבי לייסד 'חדר' לדרדקים שיימדו בו בשפת יידיש, הוא ת"ת 'ייטב לב' שבמרכז העיר ובזכרון מאיר.
אבל כבר מובא פקפוק האם באמת אפשר לסמוך על הבנתם של מספרי הסיפורים כי יש מעין סתירה שגם אלו שיושבים ולומדים בישיבות לא די להם העניין הנ"ל, אלא גם הם מחוייבים ללמוד מדוע הציונות היא אסורה מכל צד וצד, כדאיתא בספה"ק ויואל משה, מאמר ישוב ארץ ישראל, אות קלה
'וכבר הבאתי ראי' שמה שאמרו לעולם ידור בא"י אפי' בעיר שרובה עכו"ם אין זה אלא ברובה עכו"ם לא ברובה מינים. ועכ"פ זה וודאי שהנסיונות עצומות שמה ורואים בחוש שגם הרבה מיושבי ביהמ"ד נתפסים בדיעות כוזבות של מינות ואפיקורסות ר"ל תחלתו באונס מחמת השפעת מנהיגי המדינה והמפלגות שנצרך להם וסופו ברצון, ובתחלה הוא שלא לשמה מחמת שצריך להם בעניני הפרנסה ובשאר צרכים ומתוך שלא לשמה בא לשמה.
פאר הדור, ח"ב, פרק על אדמת קודש, עמ' מג הערה 37:
הרב בנימין מנדלסון אב"ד קוממיות: (דגלנו גל' ס"ט, טבת תשי"ד). ושם: כוונת השאלה היתה האם המצב באר"י בעניני דת הוא כפי המבואר ברמב"ם (הלכות דעות פ"ו הלכה א') שאז לא חלה מצות ישוב אר"י, שזה יסוד ישיבתנו באר"י... ובגזירת שרות לאומי מלבד מה שסבל מעצם הגזירה, כאב לבו שהגזירה תבטל ח"ו מצות ישוב אר"י על יסוד דברי הרמב"ם הנ"ל...
וזוכר אני שישבתי אצלו פעם וגנח על המצב בדת, והתחזק ואמר לי 'לא מכריחים אותנו' וחשב כל החוקים השייכים לדת ובירר שיכולים עוד להכריע שלא מכריחים אותנו לעבור על התורה והכל כדי שמצות ישוב אר"י חלה עלינו גם כיום".
(ואני הדל מוסיף שמא יבוא איזה מרשיע ברית מעסקני דגל התורה ו/או אגודת ישראל ו/או ש"ס, ויטען שמותר הדבר ע"מ להכשיר את השרץ, אזי גם אז אין להתחשב בדעתו כלל וכלל).
ועיין עוד עובדות והנהגות לבית בריסק, ח"ב, עמ' קיט-קכ. (ונשנה ג"כ בספר קולמוס הלב, עמוד קע"ג, תורת חיים עמוד נ"ה):
"מעשה שסיפר רבי אברהם קלמנוביץ זצ"ל ראש ישיבת מיר ארה"ב. פעם אחת באתי אל דירתו של רבי חיים מבריסק בשהותו במינסק בזמן מלחמת העולם הראשונה והיה באמצע היום והיה סגור ומסוגר והלכתי אחרי קצת זמן חזרתי ודפקתי על הדלת שאלה בתו: 'מי זה?' השבתי: 'דער ראקאווער רב' ופתחו לי הדלת. כשנכנסתי שאלתי: 'רב, למה מסגיר עצמו בתוך ביתו באמצע היום בבריחי ברזל, מה קרה'?
ניגש רבי חיים אל ארון הספרים והוציא את הרמב"ם הלכות דעות פרק ו' והראה מה שכתב. ואז הוסיף רבי חיים ואמר שרואים כאן ברמב"ם שמה שאמר דער הייליגער ירמיה הנביא ט א מי יתנני במדבר אינו לשון משל ומליצה אלא הלכה גמורה - שאם כל העולם רע חייבים לברוח אל המדבר
ואם אין יכול ללכת אל המדבר חייב לעשות ביתו כמדבר ויבדל מאנשי סביבתו. ואמר שכדי לקיים דברי הרמב"ם, סגר דלתי ביתו על בריחי ברזל כי הרי כאן במינסק מתאכזרים על הפליטים והשתלטו על ילדיהם לתרבות שולעס"
コメント