מפרי עץ הדקל - ד״ת לפר׳ פקודי - החודש מפי רבינו הגה״ק מסאטמאר זיע״א

למען אחי ורעי! מובא כאן לפניכם דבר תורה לפרשת השבוע מפי מרן רשכבה״ג כ״ק האדמו״ר מסאטמאר, רבי יואל ב״ר חנניא יו״ט ליפא טייטלבוים זיע״א (בעה״מ הספה״ק ויואל משה, על הגאולה ועל התמורה, דברי יואל ועוד).

למען נזכה להתחזק בדרכיו וללכת בנתיבותיו, ולשמור על גחלת האש שלא תכבה ח"ו, דב"ק מתוך קדושת יואל פרשת פקודי אות ח'

אלה פקודי המשכן משכן העדות. במדרש תנחומא (פקודי ה') וכן הוא במדרש רבה (שמות רבה נ"א, א') זה שאמר הכתוב (משלי כ"ח, כ') איש אמונות רב ברכות ואץ להעשיר לא ינקה, איש אמונות רב ברכות, זה משה שנעשה גזבר על המשכן, וכל הדברים היו מתברכים על ידו לפי שהיה נאמן, ואץ להעשיר לא ינקה, זה קרח שהיה לוי וביקש ליטול כהונה ולויה... וכבר ביארתי בזה על פי מה שכתב התפארת שלמה (פרשת תרומה ד"ה א"י ועשו) שלא זכו כל ישראל שישתמשו בנדבתם למלאכת המשכן, אלא אותם שהיו ראויים לזה שהיתה נדבתם ברצון טוב, אבל השאר באו לבחינת מותרות, עיין שם באורך. ואם כן ודאי שלא היה די מספיק בנדבות כאלו שבאו ברצון טוב לצורך כל מלאכת המשכן, ועל כן הוצרך הקב"ה לשלוח ברכה בנדבותיהם כדי שיהיו מספיקים לכל מלאכת המשכן, והנדבות שנותרו לא היו מאותן שנשתלחה בהם הברכה, אלא מאותן דממילא לא היו ראויים להשתמש בהם למלאכת המשכן, ומהם עשו בית המדרש לתלמוד תורה כמו שפירש היפה תואר.

ובמקום אחר ביארתי בזה, כי אותן האנשים אשר הרגישו שנשתייר חלקם ולא השתמשו בו לצורך המשכן, חלשה דעתם ונפלה רוחם בקרבם, בראותם שלא זכו להיות להם חלק במשכן מקום השראת השכינה, ולזה דיבר משה רבינו על לבם וניחמם, דמכל מקום הרי נבנה מחלקם בית המדרש ללמוד תורה, ואם כן בזה עצמו יש להם חלק גם במקדש ה', על דרך דאיתא בגמרא (מגילה כ"ט ע"א) עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, וביארתי שעתידין שיקבעו במקום המקדש עצמו. ובכן יש לומר, דבשעה שדיבר משה רבינו אל אותן האנשים שלא זכו שישתמשו בנדבתם לצורך המשכן, וניחם אותם דמכל מקום זכו לקחת חבל בבנין בית המדרש שעתיד להקבע במקום המקדש בעת הגאולה, באותה שעה לימד והורה את ישראל בחדא מחתא, כי עד שיגיע זמן הגאולה צריכים לקבל על עצמם עול הגלות באהבה, ולא לדחוק את הקץ בפעולות שונות כדי שכבר יזכו ליעוד זה שיקבעו בתי המדרשות במקום המקדש, אלא צריכים לישב ולהמתין ולצפות על ישועת ה' שיבוא לגאול את ישראל. וזהו היפך דרכו של קרח, וכמבואר בכתבי האריז"ל שקרח ראה והשיג מה שיהיה לעתיד לבא, שאז יתעלה להיות כהן, אלא שחשב לדחוק את הקץ כדי שיהיה תיכף מה שיהיה לעתיד.

ובזה יבואר המדרש איש אמונות רב ברכות, זה משה שנעשה גזבר על המשכן, וכל הדברים היו מתברכים על ידו, והיינו כדברינו שנתברכה נדבת המשכן, כדי שיהיה מספיק למלאכת המשכן מאותן הנדבות שבאו מתוך כוונה רצויה, אבל שאר הנדבות שלא ניתנו ברצון טוב נותרו ממלאכת המשכן, ובכן היתה נפשם מרה עליהם על שלא זכו שיבנה המשכן מחלקם, והיה משה מפייסם במה שהשתמשו בנדבתם לבנין בית המדרש שעתיד להקבע במקום המקדש בעת הגאולה ובזה השריש בלבם כח האמונה להאמין ולצפות אך לישועת ה'. וזה שדרש המדרש איש אמונות זה משה, שהורה דרך האמונה לבני ישראל, ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שקרח היה אץ לדחוק את הקץ טרם יחפץ כדי שיוכל לשמש בכהונה. ולפי זה שפיר הוה דבר והיפוכו, כי שיטת קרח היתה לדחוק את הקץ, ואילו משה רבינו השריש אמונה בלבות בני ישראל לחכות ולקוות לישועת ה'".

דברי יואל החודש ס' ב' עמ' רמ"ה - רמ"ז

במדרש (שמו"ר ט"ו י"ג) החודש הזה לכם ראש חדשים וכו' לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו. וצ"ב הכוונה בזה, ואפ"ל בהקדם מאחז"ל סנהדרין (צ"ז ע"א) אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, ולכאו' צ"ב על איזה מלכות קאי, ואי קאי על הגוים הו"ל לומר עד שיתהפכו כל המלכים, אלא י"ל דקאי על מלכות מזרע ישראל, שראו חז"ל ברוה"ק שיקים מלכות של מינות בעקבתא דמשיחא כמו שהוא עכשיו בעוה"ר, ומי שמתחבר אליהם יפול כולו למינות. אכן בחת"ס )תזריע ד"ה כולו( כתב דהמלכות היינו שהמינות בעצמה ישלוט בעולם רח"ל, ובעוה"ר זה נתקיים בזמנינו שכולם נשפעים מכח המינות והכפירה השולטת בעולם. והנה מבואר בדברי המפרשים שבמה שאמר הקב"ה החודש הזה לכם וגו' ראשון הוא לכם וגו' הראה לישראל שהקב"ה הוא ראשון והראשית שבחודש הזה, ולא כמו שחשבו המצריים שעבדו לטלה שבמזל שבחודש יש כח עצמי ח"ו. נמצא שבפסוק זה התגלה ביטול כח הע"ז, ולפי"ז יתבאר המדרש הנ"ל דממש"כ החודש הזה לכם וגו' שיש בזה ביטול הע"ז וכן ע"י הקרבת הפסח שהיא טלה, לכן אמר בי מלכים ימלוכו, שמעתה יתבטל מלכות המינות והמלכות וממשלה תהא ליראי ה' ולמאמינים בהקב"ה אמונה שלימה.

אלה פקודי המשכן משכן העדות.... מתוך הספה"ק דברי יואל על התורה