נצחו אראלים את המצוקים רבי אברהם ארלנגר זיע״א

למען אחי ורעי! נצחו אראלים את המצוקים, נפטר רבי אברהם ארלנגר זיע״א (ו' בטבת ה'תרצ"ב-ה' בחשוון ה'תשפ"ב)

נולד בלוצרן שבשווייץ, לרבי שמשון רפאל ארלנגר זיע"א (בנו של רבי אברהם ארלנגר זיע"א, מראשי היהדות האורתודוקסית בשווייץ). אחיו הוא המקובל רבי חיים אריה ארלנגר זיע"א

היה מתלמידיו הראשונים של רבי יוסף דב סולובייצ'יק, ולמד גם מאביו רבי יצחק זאב סולובייצ'יק זיעועכי"א

לאחר פטירת חמיו, התמנה בראשית שנת ה'תשי"ז כאחד מראשי ישיבת קול תורה והעביר בה שיעורים במשך עשרות שנים. בהגיעו לגיל שבעים פרש על מנת לעסוק במסכתות הש"ס שאינן בסדר הלימודים הישיבתי. לאחר פרישתו הוציא לאור את ספה"קים ברכת אברהם על מסכת שבת ומסכת מגילה. על אף פרישתו, שמר על קשר עם הישיבה והמשיך למסור בה שיחות מוסר לקבוצות קטנות ("ועדים") מדי שבועיים ולקראת החגים, וכן הרצה מחידושיו לפני קבוצות בחורים שבאו לביתו. בלילות שבת העביר שיחות מוסר בישיבת קמניץ הסמוכה למקום מגוריו. אחת לתקופה מסר שיחות בישיבת מיר.

הנה עלה לתרופה מדב"ק מתוך ספרו ברכת אברהם (ירושלים, ה'תש"ן), גיטין ב' ע"א, בענין ישוב ארץ ישראל, סע' ו' (עמ' ד')

והרמב"ן בסה״מ שם כתב דין כיבוש ודין ישוב במצוה אחת, שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן הקל יתעלה לאבותינו וכו׳ ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וע״ש שכתב בהדיא שנצטוינו בכיבוש ובישוב בכל הדורות אפילו בזמן גלות, וחזינן לפ״ז נמי דבע״כ אינו תולה בקדושת ארץ ישראל לגבי תרו״מ אלא במציאות של ארץ ישראל.

ובמגלת אסתר שם מוכיח נגד הרמב״ן ממה דאיתא בכתובות (קי״א ע״א) שהקב״ה השביע את ישראל שלא ימרדו באומות ולא יעלו בחומה, ע״ש, שכתב למלחמת מצוה לא נאמר אלא כשלא משועבדים לאומות. ובפאת השלחן (א׳ ס״ג) הביא דברי הרשב״ש שמיישב הרמב״ן דאינו מצוה כללית על כל ישראל, אלא מצוה על כל יחיד, אבל הצבור לא יעלה בגלות, ע״ש. וזה דחוק בלשון הרמב״ן שכתב דהמצוה לכבוש, וזה מלחמת מצוה, ע״ש ברמב״ן.

ואשר נראה שי״ל בזה, דאדרבה המצוה היא דוקא לרשת אותה במלחמת מצוה בדין וסדר מלחמה שנאמר בתורה, והיינו להמלך מוציא העם למלחמה, ע׳ ברמב״ם (מלכים רפ״ה), דאע״פ שאי״צ רשות מסנהדרין אלא למלחמת רשות, אבל מ״מ כל עיקר דין מלחמה וכיבוש אינו אלא ע״י מלך, ועי׳ לשון הרמב״ם (תרומות פ״א ה״ב) א״י האמורה בכ״מ היא בארצות שכבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל וכו׳, וא״כ י״ל לאע״פ שהמצוה נוהגת בכל הדורות, אינו אלא אם נשאר מלך שנמשח כדין והניח בן, ככל ההלכות בזה.

ומה שאמרו חז״ל שלא ימרדו, היינו שקבוצות מעם ישראל ימרדו בכח, בלי דין וסדר מלחמה וכיבוש הנאמר בתורה לפי שיטת הרמב״ן. וכיון דאין מלך וכהן גדול וסדר מלחמת מצוה לכן אינו אלא מרידה, ונאסר עלינו באיסור חמור כמבואר שם גודל העונש.