עדות מופלאה על יחסי יהודים וערבים

למען אחי ורעי! אחרי כל ההריגות הנוראיות שיש משני הצדדים, ונראה שסיום המלחמה הנ"ל לא ידוע מתי יהי', חייבים להזכיר נשכחות וגם ההפך מכל שטיפת המוח שנעשית ע"י הציונות הכפרנית והשקרנית

ואחרי כל השו"ט הנ"ל בכל זאת מצינו עדות נפלאה מרבי בן-ציון ב"ר יצחק זאב יאדלר 'המגיד הירושלמי'[1] זיע"א בטוב ירושלים, פרק שני, עמ' מ-מא:

...'כל זמן שהיו גדרים וסייגים אלו קיימים בירושלים, היתה התורה מתקיימת לכל פרטיה ודקדוקיה, ומיום שפרצו פרצות ונהרסו הגדרים, ובפרט גדרי החינוך, השבת והצניעות, ירד מצב הדת מטה מטה רח"ל, וילדי ישראל מתחנכים על דרכי הכפירה והמינות, שבת קודש מתחללת בפרהסיא בראש כל חוצות, ובנות ישראל מתערטלות מקדושתן.

והנסיון מעיד על זה שהדור שאני מצאתי, היו כולם דרים בעיר העתיקה, ובזמני התחילו לבנות בתים מחוץ לעיר, וכל רוב מנין ובנין של הישוב היה ברחוב שנקרא 'רחוב חברון' (להזכיר תמיד זכות ישני חברון) והיינו מרחוב היהודים ולמטה, ע"י שערי בית המקדש - שכל היראים שעברו ושבו ברחוב זה היו משתחוים נגד שערי בית המקדש[2] - והרחוב 'מזבנה' עד שער שכם, וברחוב 'באבע חאטע' עד 'שער האריות'. בשטח הזה היו שנים ועשרים בתי כנסיות, ספרדים ואשכנזים, ושתי הישיבות הגדולות 'תורת חיים' ו'חיי עולם' מלבד ישיבות הספרדים, ובשטח הזה היו חמשה עשר בתי מקואות, ובבתי הכנסיות של 'שומרי החומות' שהם ע"י שערי בית המקדש הנקרא 'שער חנויות' היו שם משמרות, היינו משמר הראשון מתחילת הלילה עד חצות, ומשמר השני מחצות הלילה עד אור הבוקר[3], וישוב הזה היו מעורבים בשכנות עם ערבים, עם כל זאת לא היה פחד לילך יחידי, שלא היה שום שנאה מערבים לישראל, אדרבא היתה אהבה בין השכנים הערבים וישראל [אני בעצמי נתגדלתי בשכנות עם הערבים, שהוא הישמעאלי היה בעל החצר, ואבי מורי ז"ל היה כתור שכן], והמשמר הראשון הלכו לביתם בחצי הלילה, והמשמר השני באו אף מרחוב 'באבע חאטע'[4] ולא היה להם שום פחד, ומהם שהלכו להכותל המערבי בחצות הלילה לומר 'תיקון חצות' בבכיות והתלהבות גדולה, ולא היה שום פחד מהשכנים שלנו, ונראה עין בעין שנתקיים הפסוק "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח), כי ממש היה נקרא שם ה' על כולם, על הגברים ונשים ועל הילדים וילדות, היינו שהגברים היו מעוטרים בזקנים ובפיאות ארוכות וגם הילדים בפיאות ארוכות והנשים בבגדי צניעות.

אשרי עין ראתה כל אלה, אשרי עין שראו הילדים הולכים מה'חדרים' לביתם בימים ובלילות, עם הגמרות תחת זרועותיהם. אשרי אוזן ששמעו את קול הזמירות בליל שבת קודש, שבידוע שהרחובות של עיר העתיקה קצרים מאד, והחלונות זו כנגד זו בב' וג' קומות, ובעת שהתחילו כולם לזמר זמירות, היה קולם הולך בכל הרחובות, וכולם הרגישו קדושת המקום וקדושת השכינה ממש, שנתקיים אז הפסוק "כי ה' אלקיך מתהלך בקרב מחניך, והיה מחניך קדוש" (דברים כג).

אבל בעוונותינו הרבים מעת שחסרנו כל אלה שהכניסו פריצות במקום צניעות, ובלוריות במקום פיאה וזקן, ושעורי ערב מבחורים ובחורות במקום משמורים, ומורים ומורות במקום מלמדים, וספרי חצונים במקום ספר 'צאינה וראינה' וכהנה וכהנה, אז נתקיים הפסוק "ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך" (דברים כג) והכניס הקב"ה שנאה כבושה מערבים לישראל, והרגו מהם כמה שהרגו והנשאר ברחו חוץ לעיר ואפילו מי שהיו להם חצרות ובתים מקנין כספם בירושלים העתיקה הניחו אותם וברחו חוץ לעיר ונתקיים מחדש "נחלתינו לזרים בתינו לנכרים" (איכה ה)'.

ומלבד ענייני שמירת התורה משבת וצניעות

יש עוד דבר מה מאוד חשוב ראוי לציין שהיו יראים היו משתחווים מחוץ לשטח הר-הבית, ולא היו מהלכים כשועלים קטנים מחבלים כרמים, שגורמת לשפיכות דמים נוראית, כפי שנפרץ גדר בימינו אנו, וכפי שהוכחתי בספרי החשוב 'גבול ההר', שכך הי' המנהג מקדמת דנא, אך קמו להם עמי ארצות דאורייתא ודרבנן שלא שימשו ולא שנו, והמציאו להם המצאות ובדו סיפורי היסטוריה מלבם (רח"ל) לכאורה שהיו מגדולי ישראל שנכנסו ואף היו כמה שהתירו, אך הכל הוא שקר וכזב במצח נחושה, כי הינם 'קשיי עורף', וד"ל.

ושהשי"ת יזכנו להאיר עיניהם של ישראל לשוב בתשובה שלמה.

בברכת שנה טובה ומתוקה

עדות מופלאה מרבי בן-ציון יאדלר על יחסי בין יהודים לערבים

__________________________

[1]. ח' בכסלו ה'תרל"ב - ט"ו באב ה'תשכ"ב. נסמך ע"י רבה של ירושלים, רבי שמואל מסלנט זיע"א. מחותן של רבי מאיר הלר-סמניצער זיע"א.

[2]. מכיוון שהיו יראים היו משתחווים מחוץ לשטח הר-הבית, ולא היו מהלכים כשועלים קטנים מחבלים כרמים כפי שנפרץ גדר בימינו אנו, וכפי שהוכחתי בספרי החשוב 'גבול ההר', שכך הי' המנהג מקדמת דנא, אך קמו להם עמי ארצות דאורייתא ודרבנן שלא שימשו ולא שנו, והמציאו להם המצאות ובדו סיפורי היסטוריה מלבם (רח"ל) לכאורה שהיו מגדולי ישראל שנכנסו ואף היו כמה שהתירו, אך הכל הוא שקר וכזב במצח נחושה, כי הינם 'קשיי עורף', וד"ל.

[3]. לגבי המשמרות אודותם מציין, הינם משמרות שהציבו בעיר העתיקה בשביל שלא יכנסו יהודים בטעות למקום המקדש, כפי שציין ע"כ רבי הלל משה מעשיל גלבשטיין זיע"א, משכנות לאביר יעקב, ח"ב, טהרת קודש, מסכת תמיד פרק א' סימן א', (ירושלים, ה'תרמ"א), הקדמה, אות ב', עמ' 1: 'ואני ראיתי בזמן שכתבתי חלק א' כי עכשיו בצפון הר-הבית יש שער פתוח. ויש לעיין ולהתבונן לפי זה אם השער והחומה דהר-הבית בצפון שאנו רואים עכשיו. זהו מה שבנו אותן שנתן ד' בידם את בהמ"ק מעת חורבן ביה"מק. ולפי זה יש לעיין כי אולי פחתו מן השיעור ת"ק אמה והעמידו כותל הצפון דהר-הבית בתוך ת"ק אמה דהר-הבית הדרום לצפון, וזהו כדברי בעהמ"ח ספר דרך הקודש הנז' לקמן והרואה יראה שאם הי' חוט מתוח מכותל מערבי מקרן דרומית שלה עד הצפון במדה שאדם מודד ת"ק אמה נכנס בחוט מקום מסלה זאת לפנים בהר-הבית כו' עכ"ל. ולפי זה המצוה והחיוב על הרבנים פע"הק שדבריהם נשמעים למדוד במדה שיעור ת"ק אמה מכותל מערבי מקרן דרומית שלה עד הצפון ושיעור כמדה מחוץ לכותל הצפוני הנ"ל דהר-הבית אם ימצאו במדידה שיש מקום שם מבחוץ לכותל שהוא בתוך ת"ק אמה דהר-הבית, ושם ודאי אסורים מבני ישראל ללכת שם מן התורה וכדברי בעל דרך הקודש שקיבל מחסידים ואנשי מעשה שכן קבלה בידם כנ"ל. וא"כ שם ודאי חובה על הרבנים הנ"ל לתקן מצות שמירת מקדש מן התורה גם בזמן הזה אפילו אם נניח הטעם מפני כבוד המקדש, רק מטעם שלא ילכו מבני ישראל במקום שאסורים ללכת גם בזה"ז וכמשי"ת בסימן ב' בס"ד'.

[4]. שכונה ברובע המוסלמי, באזור הצפון-מזרחי של העיר העתיקה בירושלים, הגובלת במתחם הר-הבית במזרח ובשער הפרחים במערב. השכונה קרויה על שם אחד מהשערים הצפוניים של הר הבית, בעל שם זהה.