עת שערי רצון להפתח

למען אחי ורעי! לכבוד ראש השנה הפיוט עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ לרבינו יהודה בן-שמואל אבן-עבאס זיע"א פיוט הנאמר על ידי עדות המזרח בתפילת ראש השנה, לפני תקיעות השופר שבין תפילת שחרית לתפילת המוסף. בנוסח איטליה הוא נכלל בסליחות בתפילת נעילה של יום הכיפורים. יש אף קהילות הנוהגות לאמרו עבור יולדת במהלך הלידה.

רבי יהודה בן-שמואל אבן-עבאס זיע"א, נולד בפאס, רוב שנותיו פעל בבבל וחי בשנותיו האחרונות בארם צובא (חלב). ידועים לנו ממנו כעשרים חיבורים ופיוטים, כמה מהם נקלטו במחזור ארם צובא, נפטר בחלב בסמוך לשנת ד'תתקכ"ח.

עֵת שַׁעֲרֵי רָצוֹן לְהִפָּתֵחַ; יוֹם אֶהְיֶה כַפַּי לְאֵל שׁוֹטֵחַ; אָנָּא זְכֹר נָא לִי בְּיוֹם הוֹכֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; בָּאַחֲרִית נֻסָּה בְּסוֹף הַעְשָׂרָה; הַבֵּן אֲשֶׁר נוֹלַד לְךָ מִשָּׂרָה; אִם נַפְשְׁךָ בוֹ עַד מְאֹד נִקְשָׁרָה; קוּם הַעֲלֵהוּ לִי לְעוֹלָה בָרָה; עַל הַר אֲשֶׁר כָּבוֹד לְךָ זוֹרֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; אָמַר לְשָׂרָה כִּי חֲמוּדֵךְ יִצְחָק; גָּדַל וְלֹא לָמַד עֲבוֹדַת שַׁחַק; אֵלֵךְ וְאוֹרֵהוּ אֲשֶׁר לוֹ אֵל חָק; אָמְרָה לְכָה אָדוֹן אֲבָל אַל תִּרְחַק; עָנָהּ יְהִי לִבֵּךְ בְּאֵל בּוֹטֵח; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; שָׁחַר וְהִשְׁכִּים לַהֲלֹךְ בַּבֹּקֶר; וּשְׁנֵי נְעָרָיו מִמְּתֵי הַשֶּׁקֶר; יוֹם הַשְּׁלִישִׁי נָגְעוּ אֶל חֵקֶר; וַיַּרְא דְּמוּת כָּבוֹד וְהוֹד וָיֶקֶר; עָמַד וְהִתְבּוֹנָן לְהִמָּשֵׁחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; יָדְעוּ נְעָרָיו כִּי קְרָאָם לֵאמֹר; אוֹר הַרְּאִיתֶם צָץ בְּרֹאשׁ הַר הַמֹּר; וַיֹּאמְרוּ לֹא נֶחֱזֶה רַק מַהְמוֹר; עָנָה שְׁבוּ פֹה עַם מְשׁוּלִים לַחֲמוֹר; וַאֲנִי וְהַנַּעַר לְהִשְׁתַּטֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; הָלְכוּ שְׁנֵיהֶם לַעֲשׂוֹת בִּמְלָאכָה; וְיַעֲנֶה יִצְחָק לְאָבִיו כָּכָה; אָבִי רְאֵה אֵשׁ וַעֲצֵי מַעֲרָכָה; אַיֵּה אֲדֹנִי שֶׂה אֲשֶׁר כַּהֲלָכָה; הַאַתְּ בְּיוֹם זֶה דָּתְךָ שׁוֹכֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; וְיַעֲנֶה אָבִיו בְּאֵל חַי מַחְסֶה; כִּי הוּא אֲשֶׁר יִרְאֶה לְעוֹלָה הַשֶּׂה; דַּע כָּל אֲשֶׁר יַחְפֹּץ אֱלֹהִים יַעֲשֶׂה; נִבְנֶה בְנִי הַיּוֹם לְפָנָיו כִּסֵּא; אָז יַאֲמִיר זֶבַח וְהַזּוֹבֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; דָּפְקוּ בְּשַׁעְרֵי רַחֲמִים לִפְתֹּחַ; הַבֵּן לְהִזָּבַח וְאָב לִזְבֹּחַ; קֹוִים לָאֵל וּבְרַחֲמָיו לִבְטֹחַ; וְקֹוֵי יְיָ יַחֲלִיפוּ כֹחַ; דָּרְשׁוּ בְּנַחְלַת אֵל לְהִסְתַּפֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; הֵכִין עֲצֵי עוֹלָה בְּאוֹן וָחַיִל; וַיַּעֲקֹד יִצְחָק כְּעָקְדוֹ אַיִל; וַיְהִי מְאוֹר יוֹמָם בְּעֵינָם לַיִל; וַהֲמוֹן דְּמָעָיו נוֹזְלִים בְּחַיִל; עַיִן בְּמַר בּוֹכָה וְלֵב שָׂמֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; שִׂיחוּ לְאִמִּי כִּי שְׂשׂוֹנָהּ פָּנָה; הַבֵּן אֲשֶׁר יָלְדָה לְתִשְׁעִים שָׁנָה; הָיָה לְאֵשׁ וּלְמַאֲכֶלֶת מָנָה; אָנָה אֲבַקֵּשׁ לָהּ מְנַחֵם אָנָה; צַר לִי לְאֵם תִּבְכֶּה וְתִתְיַפֵּחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; מִמַּאֲכֶלֶת יֶהֱמֶה מִדְבָּרִי; נָא חַדְּדָהּ אָבִי וְאֶת מַאְסָרִי; חַזֵּק וְעֵת יְקַד יְקוֹד בִּבְשָׂרִי; קַח עִמְּךָ הַנִּשְׁאָר מֵאֲפָרִי; וֶאֱמֹר לְשָׂרָה זֶה לְיִצְחָק רֵיחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; וְיֶהֱמוּ כָּל מַלְאֲכֵי מֶרְכָּבָה; אוֹפַן וְשָׂרָף שׁוֹאֲלִים בִּנְדָבָה; מִתְחַנְּנִים לָאֵל בְּעַד שַׂר צָבָא; אָנָּא תְּנָה פִדְיוֹם וְכֹפֶר הָבָה; אַל נָא יְהִי עוֹלָם בְּלִי יָרֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; אָמַר לְאַבְרָהָם אֲדוֹן שָׁמַיִם; אַל תִּשְׁלְחָה יָד אֶל שְׁלִישׁ אוּרַיִם; שׁוּבוּ לְשָׁלוֹם מַלְאֲכֵי מַחְנַיִם; יוֹם זֶה זְכוּת לִבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם; בּוֹ שַׁעֲרֵי רַחֲמִים אֲנִי פּוֹתֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ; לִבְרִיתְךָ שׁוֹכֵן זְבוּל וּשְׁבֻעָה; זָכְרָה לְעֵדָה סוֹעֲרָה וּנְגוּעָה; וּשְׁמַע תְּקִיעָה תּוֹקְעָה וּתְרוּעָה; (בשבת: וּשְׁמַע תְּפִלָּה זָכְרָהּ לִתְרוּעָה); וֶאֱמֹר לְצִיּוֹן בָּא זְמַן הַיְשׁוּעָה; יִנּוֹן וְאֵלִיָּה אֲנִי שׁוֹלֵחַ; עוֹקֵד וְהַנֶּעְקָד וְהַמִּזְבֵּחַ;