קריאה לבני הישיבות

למען אחי ורעי! שמח להביא בפניכם בענייני דיומא מאמרו של רבי אהרן שלמה הלוי קאצינעלינבויגן זיע"א, שנכתב דאז בשנת תשל"א

שלהבת א"ש, קריאה לבני הישיבות, עמ' סו-סט:

תמוז תשל"א

בעת שיצאה והתקיימה גזירות הפורענות על היהדות, עם התכוננות המדינה היהודית אשר בשם "ישראל" כינוה, באותה שעה יצא הצו תיכף לגייס את כל הבחורים והצעירים שנמצאו תחת חסות המדינה.

כמובן יצאו אז רבני וגאוני ארה"ק בתוקף שאסור להתגייס לצבא, אז מלפני יותר מעשרים שנה כשרוב מנין ובנין של היהדות החרדית היו חדורים בהכרה מלומדים בדעה שהמדינה היא גזירת שמד, שהמדינה ביסודה היא מרידה באומות, שהמדינה תביא בכנפי' אסון על כלל ישראל רח"ל והנותן יד למדינה זו ככורע ומשתחוה לע"ז, ונותן יד לפושעים כופרים ומורדים ר"ל. עמדו אז ציבור של אלפים ורבבות במבחן ולא התגייסו לצבא שלהם, וכידוע קראו אנשי השלטון אותם בשם "משתמטים", ולא אחת באו אנשי השלטון כשמקל חובלים בידם, מצויידים בכלי נשק ועשו סריקות וחיפושים לחפש את המשתמטים אבל היו מגרשים אותם בבוז ובקלון מתוך השכונות החרדיות. ואפילו אם הי' קורה שהיו תופסים אנשים ברחוב ושמו אותם בכלא לא נכנעו להם ובחרו במאסר חדשים שלמים ובלבד שלא להתייצב לצבא שלהם. אפילו כאלה שהיו יכולים בנקל לקבל פטור מהם. כל ילד ונער ידע כי מרדכי לא יכרע ולא ישתחוה להם. כזאת היתה במחנה היהדות החרדית.

אגודת ישראל שמרכזה ונשיאה הי' באותו זמן בת"א נכנס לממשלה הזמנית, כשהוא מקבל ע"כ תמורה כספית לא צנועה, ומיד יצא גם הוא בצו ובקריאה להתגייס למלחמת מצוה ובהקמת פלוגות "דתיות". ידאב הלב בעת נעלה על זכרוננו מה שנתהוה עם פלוגות דתיות האלו, ילדים רכים אשר אך זה יצאו מעריסתם שלא ידעו רובה קשת מהו, העמידו אותם על "הקסטל" ועל כביש "לטרון" ולא ארכו יומיים שלשה וחוצות ירושלים הודבקו במודעות אבל יום יום על עשרות חללים שנפלו על "מזבח המולדת" וכה נפלו חלל על מזבח הכפירה כל הפלוגות הדתיות. מפני מה? מפני שנשיא אגו"י העולמית חשק לו לשבת על כסא המלוכה בממשלה הזמנית של ב.ג שר"י. אבות הבנים צרחו בקול מר ומרטו שערות ראשם הזעיקו עיר ומתים על הלקח בניהם הרכים ושמו אותם מטרה לחיצים בראש החזית, אבל קולם הי' כקול קורא במדבר. כי השליטים ידעו מה שהם רוצים וכה הלכו שבי לפני צר. וכאן המקום להזכיר כי חלק לא מבוטל בזה לקחו "הנוער האגודתי" שהם הוליכו שולל את הנוער שהי' תחת דגלם.

אבל הציבור החרדי בדרך כלל עמד מתחילה איתן לא להתייצב לגיוס.

אבל הרשעים כים נרגש השקט לא יכולו ועשו כל מיני התחכמויות לצוד את המשתמטים וכך עברו שנים אחדות והיו מוסיפים להשתלט יותר ויותר ובעיקר ע"י הדתיים האגודאים שישבו אז בקואליציה ותיק הסעד הי' נתון בידיהם. ועי"ז כרעו ונפלו ברך יותר ויותר.

מצד שני כשראו שבני הישיבות המה תקיפים ועומדים איתן על דעתם העלימו מהם עין והלבישו את הפטור כי בידי מיניסטר "הבטחון" ברשותו לפטור חלק מהצבא. על סמך זה יצאו מנהיגי האגודה בקול המולה ובהישג שהם השיגו ההישג. אשר מי שהי' בתוך העניינים יודע כי אחד מגדולי הדור בעיה"ק שהי' בקשר עם הגר"מ קרליץ זצ"ל בענין זה, הי' נזהר שלא יהי' להם חלק בכל זה פן יבולע הדבר על ידם. ואחרי עבור כמה שנים לקחו ענין שחרור בני הישיבות ועשו מזה מטעמים לנצל עבור תעמולת בחירות.

והשתלשלות העניינים הי', כי בתחילה כל בחור ישיבה הי' מקבל פטור מהגיוס, אלה שהיו נמנים על נטורי קרתא לא הכירו בפטור שלהם ולא הזדקקו להם בכלל. והנה ביום בהיר אחד קם ועד הישיבות שהנשיא שלהם היה הרב הראשי ד"ר הערצאג (הרצוג). והוא התחיל להיות הפטרון והמייצג של בני הישיבות. כלומר שבמקום שהפטורים התקבלו ישר ע"י לשכת הגיוס של השלטון, רצה לזכות את השלטון שהוא יהי' המכניס המוציא והמשחרר. "ועד הישיבות" עשה סדר כהוגן וכהלכה שלא יהי' ח"ו "משתמטים" מהשוק שהיו פוטרים עצמם ונהנים מהזכות של בני הישיבות. וכך יצא הגזירה שכל בן ישיבה צריך להזדקק מתחילה לועד הישיבות ולקבל מהם אישור שהוא בן ישיבה שתורתו אומנותו ואח"כ ילך עם זה ללשכת הגיוס, ולקבל פטור. "ועד הישיבות" עוד הרחיק לכת בהקמת " גדוד טובי' " ולקחת בני ישיבות לביצורים, אשר זה הוכח שחור על גבי לבן כי זה הי' מעשה ידיהם למצוא חן בעיני הפריץ, כי אחרי שנהרג בסנהדרי' הצעיר מרדכי גלצר ז"ל מיד הופסק ההליכה לביצורים, למרות ששבוע לפני זה הלכו נטורי קרתא בבקשת תחנונים אל ראשי הישיבות שלא ישלחו את בני הישיבה לביצורים, אבל אחרי נפילת החלל היו פני הדברים אחרת.

ראשי השלטון בראותם הפטרונים החדשים וכי יש להם מפתח לכל בני הישיבות ע"י "ועד הישיבות" זה, התחכמו עוד יותר ובמקום לתת פטורים התחילו לתת רק דיחויים לתקופות קצרות וכל בן ישיבה צריך לחתום על הצהרה שהוא נאמן רק לחוקי המדינה ושהוא יבוא בכל עת שיקראו אותו להתגייס לצבא.

ע"י מפתח "ועד הישיבות" זה יש להם לשלטון דרכים איך לעמוד על השער וזה לא מזמן נשלח פקודה מטעם "ועד הישיבות" שאסור לכל בן ישיבה להשתתף בשום מחאה והפגנה רק ללמוד ולא לעשות ולקיים. ובאם לאו הרי שבט הגיוס מוכן ומזומן.

לאור זה היו צריכים בני הישיבות להתאזר ברוח גבורה כי לא רחוק היו ומצלפת הגיוס תוצלף בחזקה ע"י פטרונים אלו. (חכם עדיף מנביא – בחזותו עוד לפני יותר מחמישים שנה את התוצאות אליהם הגענו בעוה"ר!) יחגור נא כל אחד להיות מוכן ליום קרב שבו יהי' כל אחד צריך לעמוד כחלמיש צור נגד הקמים על תורה"ק, כי הננו נמצאים במבול של טומאה והפקרות ופריקת עול רח"ל. ידע נא כל אחד את אשר לפניו אשר דרוש ידרשנו מאיתנו כוחות של מסי"נ כי על גבנו חרשו חורשים ומוטל עלינו לחזק איש את רעהו ואיש את אחיו יאמר חזק עד אשר יבוא היום ויקצץ עבור רשעים וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק בבי"א.