רבי זירא התענה מאה תעניות לשכוח שיטת הלימוד של הבבלים

למען אחי ורעי! הנה נהגו בעלי הדעות המשובשות ללהג שטותים נגד שלוש השבועות, ואחת מהשטותים שלהם זה שרבי זירא רצה לשכוח את שיטת הלימוד הבבלית, והם חשבו לפי דעתם העקומה שהוא ניסה לשכוח מה שלמד אצל רבותיו בבל, עפ"ל.

איתא במס' בבא מציעא, דף פ"ה ע"א:

'ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב'[1].

ומנין לי לטעון שהוא ניסה לשכוח את שיטת הלימוד ולא את מה שלמד בבל, כי כך מפורש בפירש"י שם, ד"ה דלא ניטרדיה:

'כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי ר' יוחנן ואמוראין שבארץ ישראל, לא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה כשמן כדאמרי' בסנהדרין (דף כד.) ומיישבין את הטעמים בלא קושיות ופירוקין[2]'.

ועוד עניין לבירור הדעה הנ"ל, דהרי כל משנתו על שלוש השבועות היתה מבוססת ע"פ תלמידיו של רבי יוחנן ע"ה., כדאיתא במסכת כתובות, דף קיא ע"א:

ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה ורב יהודה השבעתי אחרינא כתיב ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא (תלמיד של רבי יוחנן ע"ה) דאמר ג' שבועות הללו למה אחת שלא יעלו ישראל בחומה ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את ישראל שלא ימרדו באומות העולם ואחת שהשביע הקדוש ברוך הוא את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי.

ורב יהודה "אם תעירו ואם תעוררו" כתיב ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי (תלמיד של רבי יוחנן ע"ה) דאמר שש שבועות הללו למה תלתא הני דאמרן אינך שלא יגלו את הקץ ושלא ירחקו את הקץ ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים.

"בצבאות או באילות השדה" אמר רבי אלעזר (תלמיד של רבי יוחנן ע"ה) אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל אם אתם מקיימין את השבועה מוטב ואם לאו אני מתיר את בשרכם כצבאות וכאילות השדה'.

אם כך הדברים שכל הבנתם של תלמידי רבי יוחנן על שלוש השבועות הינה כפי שמבאר רש"י הק' היא משום 'שלא היו בני מחלוקת ונוחין זה לזה'... וכן 'מיישבין את הטעמים בלא קושיות ותירוצין'... אזי כל אלו שמקשים על שלוש השבועות אין שורש נשמתם מבית מדרשו של רבי יוחנן ע"ה

ומכלל 'הן' אתה שומע 'לאו' שהחולקים על 'שלוש השבועות' הינם בעלי מחלוקת.

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב — ר' זירא כי סליק לארעא דישראל **יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה** כי היכי דלא נטרדיה יתיב מאה אחרניתא דלא לשכוב

למה רבי זירא החליט לעלות לארץ ישראל

ובכלל סיבת עלייתו של רבי זירא ע"ה לארה"ק לא היתה כמובן משום סברת כרס של 'ציונות', אלא ההפך הוא הנכון כי הוא ראה שאין לו עוונות, כדאיתא במס' ברכות, דף נז ע"א:

'הרואה שעורים בחלום - סרו עונותיו, שנאמר (ישעיהו ו ז) [ויגע על פי ויאמר הנה נגע זה על שפתיך] וסר עונך וחטאתך תכופר;

אמר רבי זירא: אנא לא סלקי מבבל לא"י עד דחזאי שערי בחלמא'

עד כדי כך הוא הי' מקפיד על עצמו שלא יהי' ח"ו בעל עוונות בארץ ישראל, הוא היה בודק את על ידי שהיה נכנס לתנור כל שלושים יום, כדי לראות שלא ישלוט בו האש, כדאיתא במסכת בבא מציעא דף פה ע"א:

'כל תלתין יומי הוה בדיק נפשיה שגר תנורא סליק ויתיב בגויה ולא הוה שלטא ביה נורא יומא חד יהבו ביה רבנן עינא ואיחרכו שקיה וקרו ליה קטין חריך שקיה'.

כך הי' מוסר נפשו לראות אם הוא ראוי להיות בארץ-ישראל, אזי שאילו מישהו הי' שואל אותו האם לעלות לארה"ק הי' קודם משיב לו האם הוא מדקדק בקיום תו"מ, כי רק אז הוא יהי' בכלל הוא ראוי לגור כאן בארה"ק[3].

והרי זוהי גם שיטתו של הרמב"ן זיע"א, מי שחידש שיש מצות ישוב אר"י, אבל לפי שיטת הרמב"ן היא נוגעת אך ורק למי שהוא ירא שמים ולא לפורק עול תורה ומצות, ח"ו.

ואילו היום בעלי הדעות המשובשות מרשים לעצמם לדבר גבוהה גבוהה, ושוכחים לגמרי מדרשתו של הרמב"ן לראש השנה:

...'כיון שאמרנו שראש השנה יום דין לכל אדם וכולן נדונין בו, צריכין הכל לשום הדבר על לבם ולשוב בתשובה, ולהתחרט על עונותיהם ועל פשעיהם, ולהרבות תפילה ותחנונים לפני הקב"ה שימחול על לא הודע שלהם, שאין יום הכיפורים מכפר אלא על השבים בתשובה, והתשובה חסד גדול על הבריות אבל עונש גדול הוא להם, שבזמן שאדם חוטא לא עבר על רצון בוראו אלא שעה אחת בשעת החטא, וכשהוא עומד במרדו ואינו שב בתשובה נמצא כל ימיו מכעיס לשם ואינו חושש לעשות רצון בוראו כלל, וכל שכן ישראל שמתפללין ומתלחשין ומתודין בפיהם ואומרים חטאנו עוינו וכו' ואינן מניחין העבירות כלל שזה בודאי מרד גדול הוא ומוסיף על חטאתו כעס וחרון אף השם, משל לליסטים ששולל את הדרכים ומלסטם את הבריות והוא בא לפני המלך מעצמו ואומר לו אדוני המלך מחול לי שהרגתי אנשיך ושללתי אנשי מדינותיך [נ"א - ולסטמתי דרכיך] ולמחר חוזר לרעות שעשה, שזה בודאי כל פיוסין שהיה מפייס למלך [אינן אלא] נאצות גדולות ומיעוט כבודו ומוראו של מלך, ולכך אמר הכתוב רק אתכם ידעתי מכל משפחות האדמה על כן אפקד עליכם את כל עונותיכם, אמר הקב"ה גליתי לכם דין יום הכיפורים והודעתי לכם שאני מכפר בו על השבים ופירשתי לכם כל טכסיסין של יום בתענית ובתפילה וקרבנות ותשובה על הנעבירות] ולא חששתם על דברי לשוב כלל, הלא זה מרד גדול הוא, נמצא קרובן של ישראל אצל הקב"ה הוא הגורם להם ריחוק וגלות וכל עונש, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב"ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו טוב להם ואשריהם, ואם ממרים בו אין לך מרד גדול מזה ואוי להם יותר מכל אדם שהם עושין מלחמה עם המלך בפלטין שלו ומכעיסין אותו בפניו, ומה הוא עושה להן מוציאן מן הפלטין שלו וטורדן בכל העולם, הוא שנאמר בהם העם המכעיסים אותי על פני תמיד'.

אחרית דבר

השי"ת יתן בלבם של בעלי הדעות המשובשות לשוב בתשובה שלמה ובמקום להיות נגררים אחרי הכפירה הציונית ורבני השקר שלהם שמסלפים את תורתינו הק' עם כל מיני דרשות של דופי.

ולזכות להיות מחוברים לצדיקי האמת, להיות מחוברים לתורת משה רבינו ע"ה, ולא אחרי רועים שאינם נאמנים, כדאיתא בדבר ה' הוא הלכה של ירמי' הנביא ע"ה (פרק כג פס' א')

"ה֣וֹי רֹעִ֗ים מְאַבְּדִ֧ים וּמְפִצִ֛ים אֶת-צֹ֥אן מַרְעִיתִ֖י נְאֻם-ה'"

מלבי"ם זיע"א, שם, חלק באור הענין:

'הוי רועים - אחר שספר מה שנעשה ליהויקים ויהויכין, יקונן על הרועים האלה שהפיצו את הצאן. מאבדים - ע"י מלחמה, ומפיצים אותם - בגלות'[4].

הארות שולים

[1] אמנם בכתב יד פירנצה של התלמוד כתוב שהוא התענה כדי לא לשכוח את תלמודה של בבל (המילה "לא" מחוקה בקו, כי המגיהים חשו לטעות סופרים הנ"ל), אך ברוב כתבי היד הגרסה היא שהתענה על מנת לשכוח את שיטת הלימוד של בבל (ראה לקמן בסוף ההערות שולים צילום).

וכן במסכת תענית ירו', דף יב ע"ב; מס' מגילה ירו', דף ו' ע"א:

'רבי זעירה צם תלת מאוון צומין, ואית דאמרי תשע מאוון ולא חש למגילת תענית'.

[2] כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי שניאור זלמן ברוכוביץ זיע"א, ספר התניא, אגרות, אגרת כו:

'דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע - שאין שם לא קושיא הבאה מסטרא דרע - מצד הרע, ולא מחלוקת - הבאה, מרוח הטמאה, דכתיב: - כמו שכתוב: "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ".

כ"ק האדמו"ר מחב"ד, רבי שניאור זלמן ברוכוביץ זיע"א, ספר התניא, אגרות, אגרת כו:

'כנזכר לעיל בתחילת האגרת, שהקושיא - המקשה להבנת ענין בתורה, היא מסטרא דרע. - מצד הרע, מקליפות שהן רע והן מסתירות על החכמה של תורה'.

ולכן הנני תמיד מדייק שאין לי שום מחלוקת עם בעלי הדעות המשובשות, אלא להם נגד דעת תורתינו הק' ולכן הם מתחברים לפורקי עול תורה ומצות, רח"ל.

[3] ואפשר לתת הסבר ע"פ מסכת קידושין, פרק א משנה י':

'כל העושה מצוה אחת, מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ. וכל שאינו עושה מצוה אחת, אין מטיבין לו ואין מאריכין לו ימיו ואינו נוחל את הארץ. כל שישנו במקרא ובמשנה ובדרך ארץ, לא במהרה הוא חוטא, שנאמר (קהלת ד) והחוט המשלש לא במהרה ינתק. וכל שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ, אינו מן הישוב'.

[4] מסכת פסחים, דף קיח ע"ב:

"פזר עמים קרבות יחפצון" מי גרם להם לישראל שיתפזרו לבין אומות העולם קריבות שהיו חפצין בהן'

מהרש"א, שם:

קרבות כו'. יש לפרש קרבות כפשטיה כפרש"י בספר תילים מלשון קרבות ומלחמה, דהיינו במקדש ראשון אלו השלימו עם נבוכדנצר ולא מרד בו צדקיהו לא גלו כלל.

ויותר במקדש שני, אלו שמעו פריצי ישראל לריב"ז ולחכמים שבאותו דור והשלימו עם טיטוס לא גלו כמפורש פ' הניזקין ויותר בספר יוסיפון וז"ש "אבל קרבות ומלחמות יחפצון ולא בשלום".

ועוד איתא ברמב"ם זיע"א, אגרת תימן:

...'ואלה הדברים שקדמה הבטחתם ע"י הנביאים שהודיעונו כמו שאמרתי לכם. שבקרוב לימות המשיח האמתי ירבו הטוענים והחושבים שכל אחד מהם משיח ולא תעמד טענתם ולא תתאמת ויאבדו הם ויאבדו עמהם רבים. ולפי שידע שלמה ע"ה ברוח הקודש שהאומה הזאת בארץ זמן גלותה תפצר להתנועע בלא עתה הראויה ויאבדו בשביל זה ויבואו עליהם צרות, והזהיר מלעשות זה והשביע האומה על דרך משל ואמר "השבעתי אתכם בנות ירושלים בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ" ואתם אחינו אהובינו קבלו עליכם שבועתו ואל תעירו את האהבה עד שתחפץ. (כדי שח"ו לא יאבדו נפשות ישראל אחרי רועים שאינם נאמנים לה' ולתורתו).

וכן פסק ביד החזקה, הלכות מלכים, פרק יא הלכה ו:

אף ישוע הנצרי שדימה שיהיה משיח ונהרג בבית דין, כבר נתנבא בו דניאל, שנאמר "ובני פריצי עמך ינשאו להעמיד חזון ונכשלו", וכי יש מכשול גדול מזה, שכל הנביאים דברו שמשיח גואל ישראל ומושיעם ומקבץ נדחיהם ומחזק מצוותן, וזה גרם לאבד ישראל בחרב ולפזר שאריתם ולהשפילם ולהחליף התורה ולהטעות רוב העולם לעבוד אלוה מבלעדי ה''.